השפעת מחלת הסוכרת

השפעות מחלת הסוכרת
משמעות הסוכרת למטופל
אפשר לחיות עם הסוכרת- ולחיות טוב!!!
אולם המחלה מחייבת שינוי אורח חיים לבריא יותר הן מבחינת תזונה מתאימה והן מבחינת פעילות גופנית באופן סדיר, הדורש טיפול עצמי שוטף ומעקב קבוע.
המחלה משפיעה הן על אורח החיים של הסוכרתי ה”חדש” והן של הסוכרתי ה”ותיק”. למחלה יש השפעה על כל הפעילויות הן בחיי היום יום והן בטווח הארוך. לכן הסוכרתי חייב להקפיד על תזונה נכונה, לבצע פעילות גופנית קבועה וליטול תרופות באופן סדיר- כדורים או זריקות.
מצב זה של התמודדות יום יומית עם הדרישות שמציבה המחלה אינו קל לאיש. הוא מצריך מודעות עצמית ונכונות לקבל את המגבלות שמציבה המחלה תוך המשך חיים פעילים ומלאים.
לעיתים קרובות קיים קושי לקבל את העובדה ש”אני חולה” ואת ההשלכות של עובדה זו (במיוחד כאשר אין עוד סיבוכים ולא מרגישים “חולה”).
הקושי לקבל את עצמי כ”חולה” עלול לגרור לחוסר התייחסות למחלה ולטיפול לא נכון בה. מצב זה יוביל לעליה של רמות הסוכר בגוף ולהופעה של תופעות לוואי קשות בטווח המידי. בטווח הארוך עלולים להיווצר סיבוכים באיברים שונים שיגרמו לסוכרתי לחולי נוסף.
יש גם לזכור, כי מצבי לחץ ומתח מתמשך עלולים להשפיע על עליה ברמות הסוכר בדם.
לאור כל זאת חשוב שהסוכרתי יישא באחריות אישית על הטיפול הרפואי השוטף, הדיאטה והפעילות הגופנית, ואף ישתף את בני משפחתו וסביבתו הקרובה בהתנהגות היום יומית המתחייבת ממחלתו (אסור לשמור את הסוכרת בסוד).
אורח החיים וההתנהגות, חייבים להשתנות על מנת לשפר את איזון הסוכרת. התנהגות טיפולית נכונה ותמיכה רגשית ומשפחתית יסייעו לסוכרתי לשמור על בריאות ואיכות חיים.

סוכרת מאוזנת הינו מצב שבו רמת הגלוקוז בדם בתחום הנורמה או קרוב לנורמה ככל הניתן.
אצל אנשים ללא סוכרת, רמת הגלוקוז בדם די יציבה בשעות הצום ובין הארוחות. רק לאחר הארוחה ישנה עלייה: רמת הגלוקוז עולה במקביל לספיגת האוכל (פחמימות), ולאחר כ-3 שעות רמת הגלוקוז חוזרת לרמת צום, בעקבות כניסת גלוקוז לתוך תאי הגוף (בעיקר לשרירים ולכבד). אצל סוכרתיים, רמת הגלוקוז אינה חוזרת לנורמה תוך כ-3 שעות, אלא מתארכת.
רמה מוגברת של גלוקוז בדם, עלולה במשך השנים לגרום נזק לרקמות שונות בגוף. לכן רצוי להוריד את רמת הגלוקוז בדם עד כמה שאפשר קרוב לרמה הנורמלית. השגת מטרה זו דורשת השקעת מאמצים: הקפדה על תזונה, פעילות גופנית ונטילת תרופות.
לפעמים צורת החיים, מתחים, תרופות ומחלות נוספות או אופי הסוכרת עצמה לא מאפשרים השגת איזון מוחלט.
ובכל זאת, עם רצון, מרץ והדרכה טובה ברוב המקרים אפשר להגיע לרמה שאינה רחוקה מדי מהנורמה ולהשיג איזון מירבי.
רמת הסוכר שצריך להגיע אליה נקבעת לכל סוכרתי באופן אישי. בין הגורמים המשפיעים על קביעה זו נמצא את הגיל, מחלות רקע נוספות ( מחלת לב פעילה, אירוע מוחי בעבר ועוד), סיבוכי סוכרת, יכולת המטופל להרגיש בסימנים של רמת סוכר נמוכה ולטפל בהם בהתאם ועוד.
רמת האיזון נמדדת באמצעות בדיקת רמת הגלוקוז בדם (במעבדה או בניטור עצמי) וכן ע”י בדיקת A1 cהמוגלובין, בדיקה הנותנת מבט על האיזון במשך החודשים הקודמים.

דורש טיפול סביר רצוי הבדיקה
מעל 140 פחות מ-140 80-120 גלוקוז בצום ולפני הארוחות
מעל 180 פחות מ-180 פחות מ-140 גלוקוז שעתיים אחרי הארוחה
מעל 8% פחות מ-8% פחות מ-7% A1c המוגלובין

תזונה נכונה ופעילות גופנית הם המתכון המנצח להצלת הטיפול בסוכרת.
אין מדובר ב”דיאטה” זמנית אלא בתזונה כדרך חיים. דרך זו תעזור להשיג את המטרות הבאות:
• איזון רמת הסוכר בדם, קרוב ככל האפשר לנורמה, באמצעות ויסות המזון עם רמת הפעילות של האדם והתרופות אותן הוא צורך (בכדורים או באינסולין).
• מניעת תנודות חדות של רמות הסוכר בדם (קרי, מניעת היפרגליקמיה והיפוגליקמיה).
• השגת רמת שומנים מיטבית בדם.
• אספקה קלורית המתאימה לצרכיו של המטופל, שמירה על משקל מתאים או הפחתה במשקל לפי הצורך או סיוע לתנאי גדילה והתפתחות תקינים (לבני נוער).
• מניעה או לפי הצורך טיפול, בסיבוכים כרוניים בסוכרת.
• לקדם את הבריאות הכוללת של האדם באמצעות תזונה אופטימאלית, המבוססת על ניסיון והסכמה בינלאומיים.

היום, בניגוד לעבר, מאמינים כי עקרונות התזונה לסוכרתיים אינם שונים מעקרונות התזונה המומלצת לכלל האוכלוסייה, למעט הגבלת צריכת פחמימות פשוטות והגבלת צריכת השומן.
המצב הבריאותי (הימצאות מחלות נוספות או סיבוכים), הטיפול התרופתי, הימצאות גורמי הסיכון וסדר הפעילות היומי הם המשפיעים על ההחלטה מהי התזונה הטובה לכל אדם ואדם.
יש סוכרתיים המתאזנים ע”י תזונה מתאימה ופעילות גופנית בלבד. אחרים, זקוקים לטיפול תרופתי בנוסף לתזונה. החלוקה המומלצת של אבות המזון היא כדלקמן:
חלבון- כ-10-20% מכלל צריכת הקלוריות היומית.
פחמימות- כ-50-60% מכלל צריכת הקלוריות היומית.
שומן- כ-20-30% מכלל צריכת הקלוריות היומית.

ההמלצות הן
בתפריט היומי- לחלק את התפריט היומי ל-3 ארוחות עיקריות ו2-3 ארוחות ביניים. פיזור טוב יותר של צריכת המזון לאורך היום, תבטיח איזון טוב יותר של הסוכרת. יש להימנע ממרווחים גדולים מדי בין הארוחות (למעלה מ-4 שעות).
פחמימות פשוטות- להמעיט ככל האפשר באכילת פחמימות פשוטות כגון: סוכר, דבש, פירות מכילים כמות רבה של סוכרים ולכן מוגבלים בתפריט, עד 2-3 מנות פרי ליום. מומלץ שלא לאכול יותר ממנת פרי אחת בארוחה.
פחמימות מורכבות- להקפיד על אכילת פחמימות מורכבות: לחם, שעועית, עדשים, אטריות, תפוח אדמה, אורז. מומלץ לאכול פחמימות מלאות כגון: לחם מחיטה מלאה או אורז מלא.
חלוקת פחמימות- כל ארוחה צריכה להכיל פחמימות ולכן, יש חשיבות רבה לחלוקת הפחמימות על פני היום באופן שרמת הסוכר לא תעלה או תרד בצורה חדה. מנות הפחמימות צריכות אפוא, להתחלק באופן דומה בין הארוחות העיקריות ובין הארוחות הקטנות.
שומן- להפחית את כמות השומן בתפריט, במיוחד שומן רווי וכולסטרול.
בשר: מומלץ לתת עדיפות בתפריט לעוף/הודו/דגים על פני בשר בקר, כבש, נקניקים ואיברים פנימיים.
גבינות: גבינות עד 5% שומן עדיפות על פני גבינות צהובות, קשות וגבינות שמנות אחרות.
שמן: שומן מהצומח בריא יותר משומן מהחי. מכאן נובעת ההמלצה להעדיף צריכת שמן (בעיקר שמן זית וקנולה), אבוקדו וטחינה על פני חמאה, מרגרינה או שמנת.

טרם הגיבו.

השאר תגובה